האכזריות הבלתי נתפסת של אירועי ה-7 באוקטובר בעוטף עזה, רמיסת כבוד האדם, העינוי והרצח, ובנוסף המצב המלחמתי המתמשך ואי הוודאות, מעלים בקרבנו, מורים ותלמידים כאחד, רגשות, שאלות ותהיות אשר פעמים רבות מתבררות בתחומי הדעת ההומניסטיים. עם זאת, בשל אותה תחושת שבר וחירום המאפיינת תקופות מסוג זה, לימודי הרוח נחשבים לא פעם כ-"בלתי שימושיים". לכן, היו לנו חשוב בתחנת רוח, להציע מספר המשגות ומספר כיוונים פדגוגיים המתאימים לעת הזו.

אנחנו חיים ביקום בן פחות מ-14 מיליארד שנים, על כוכב לכת שנוצרו בו בצירוף מקרים ממוזל תנאים ליצירת חיים, וכן - אנחנו תוצר של התפתחות אבולוצינית הדרגתית. במערכת החינוך בישראל, סיפור המוצא של היקום ושל האדם לא מסופר באופן רציף וברור. לטענת הכותבים, דווקא בזמן משבר, לימוד "היסטוריה גדולה" יכול להוות מרחב בו התלמיד יכול לבצע רפלקציה עמוקה על זמננו ועל תמונת העתיד האפשרית לבני האדם בכלל ובאיזורנו בפרט.

אסף דה פריס טוען כי השיח החינוכי בימינו שוחק את מעמדם של לימודי הרוח ומקשה על יצירת מסגרת חינוכית, לימודית ותרבותית שתהווה עבור הלומדות והלומדים קרקע פורייה למשמעות ולהנאה מהטובין הפנימיים של לימודים אלו. שחיקה שנוצרת בגלל שיח המיומנויות בחינוך, המהווה נדבך מרכזי ב"גל השלישי" ברפורמות בחינוך ומשפיע על כל מרכיבי היסוד של המעשה החינוכי– המורים, תכניות הלימודים, התלמידים והסביבה. מומלץ לקרוא!